עמוד הבית



IMG_1139.jpg









קוראים וגולשים יקרים,

 

 

אני יושבת פה במרפסת שלי, במרומי הקומה ה – 13 וכותבת. כבר מאי, אך הקיץ מתעכב השנה, כמו נותן לנו עוד כמה ימים של חסד לפני השרב הארוך והמתמשך שעוד צפוי לנו כאן. הרוח נושבת ואם לא הייתה מוסיקה ברקע, אפשר היה לשמוע את יללותיה. קר. אני לובשת מכנס קצר וגופיה רק בגלל שאני לא מסוגלת לשים על עצמי בגדים ארוכים באחר צהרים של חודש מאי..

 

אני יושבת פה ומקשקשת על מזג האוויר, פשוט בגלל שאני מתרגשת ומתקשה למצוא מילים (וזה משהו שלא קורה לעיתים תכופות....). קצת מוזר לכתוב מכתב לאדם ללא פנים ושם, לכם שנמצאים אי שם.

אך מצד שני, זה מה שאני עושה בחמש שנים האחרונות. כותבת לקוראים שלי. אלפי אנשים שלא פגשתי מעולם ואת רובם גם לא אפגוש.

 

אני מרגישה צורך לכתוב לכם כמה מילים מהלב. פיסה קטנה ממני,  תמצאו בשורות אלו.

 

שלושה ספרים.

סדקים     פול מון      כבר לא שם.

מאחורי כל אחד מסתתר סיפור משלו. שלושה ספרים כמו שלושה ילדים. בכולם יש חלק ממני, כל אחד מהם מיוחד בדרכו שלו, השקעתי בהם את נשמתי ואת שלושתם אני אוהבת מאוד.

 

אני לא יודעת איך להתחיל. עברתי דרך ארוכה.. אני נזכרת ביום ההוא, יום שהכל הלך בו הפוך ושבסופו  התיישבתי ברישול על הספה עם מחשב נייד על הברכיים וכתבתי את המילים הראשונות - ומצטמררת. כמה הרבה קרה מאז ובכל זאת נדמה כאילו שום דבר. היום ההוא, בו המילים הכתובות נכנסו לעולמי, שינה הכל. שינה לעד את מציאות חיי. הכתיבה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד ממני – כתיבת מחזה למסיבת הסיום בתיכון, חריזת שירים, מכתבים ארוכים לחברים בארץ כשגרתי בניו יורק, מכתבי אהבה, מכתבי פרידה. התבטאה בעיקר במכתבים האלה שכל כך אהבתי לכתוב.

והנה, באמצע המרתון המטורף של החיים – עבודה חדשה ומאתגרת, נישואים טריים, הריון ראשון – מצאתי את עצמי פתאום מחברת מילים למשפטים על מקלדת מחשב נייד.

דרך חדשה. אלומת אור המאירה סמטה צדדית שבמהירה הופכת להיות הדרך הנכונה.

 

אני חייבת המון תודות.

לעמית אהובי שתומך בי לאורך כל הדרך, להורים היקרים שלי שתמיד מאמינים בי, לחברות המופלאות שלי שפשוט נמצאות שם בשבילי,

ל" ספריית מעריב" – ביתם החם של שלושת ספריי, לעלמה העורכת המדהימה שלי שבלעדיה זה לא היה אותו דבר

וגם לעצמי. על הנחישות, הדמיון הפורה, ההתמדה והעבודה הקשה.

 

אני תמיד עושה עוד דברים במקביל לכתיבה. מגדלת ילדים, משכתבת ספרים ליוצרים אחרים, עובדת כמנהלת שיווק. בכל רגע פנוי שיש לי, אני כותבת.

מתנתקת מהאינטנסיביות של החיים ובורחת לעולמם של גיבוריי.

 

ולכן התודה האחרונה היא לכם, הקוראים שלי,

 שלא מוגזם לומר בזכותכם כל זה מתממש.

תודה לכם, קוראים יקרים שלי,

 על הפרגון,

 על האי מיילים הנפלאים

שמחממים את הלב פעם אחר פעם

ולפעמים אף מרגשים אותי

 עד לדמעות.

 

                                   

                                                                                                         שלכם,    

                                                   גלית אלדר